מגדל עם - מסחר, הפצה ושירותים בע"מ ואח' נ' אור ואח'

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן, בהעדר הגנה, ביום 19.11.13.

1.הבקשה נוגעת לתביעה שהוגשה כתביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים. בתביעה טענו המשיבים כי בינם לבין מבקשת 1 (להלן: "המבקשת") נחתם, ביום 3.9.95, חוזה שכירות לצורך שכירות חנויות ברחוב חנה סנש 2, בקריית טבעון, כאשר מבקש 2, שהינו בעל המניות ומנהלה של המבקשת, חתם על כתב ערבות למילוי התחייבויות המבקשת כלפי המשיבים. במרוצת השנים נחתמו חוזים נוספים בין הצדדים או חלק מהם כפי שיפורט בהמשך.

על פי הנטען בכתב התביעה, המבקשים ביצעו ניכוי מס במקור, אותו ניכו מדמי השכירות המגיעים למשיבים אולם לא נדרשו להעביר את התשלומים הנ"ל לרשויות המס ולא העבירו אותם בפועל, על כן הם חייבים לשלם את ההפרשים האלה למשיבים.

כמו כן הם סירבו להתפנות מהמושכר וזאת על אף דרישת המשיבים.

לפיכך, עתרו המשיבים במסגרת תביעתם זו לסעד כספי על סך של 52,572 ₪ ולסעד של פינוי וסילוק יד.

2.המשיבים לא הגישו בקשת רשות להתגונן וביום 19.11.13 ניתן נגדם פסק דין בהעדר הגנה (להלן: "פסק הדין").

כאן המקום לציין כי לפני מתן פסק הדין, הוגשו שתי בקשות נפרדות (להלן: "שתי הבקשות"), אחת מטעם המשיבים שבמסגרתה ביקשו מבית המשפט למנוע ממשרד עו"ד ינאי לייצג את המבקשים וזאת מחשש לניגוד עניינים; הבקשה השנייה הוגשה ע"י המבקשים במסגרתה ביקשו להעביר את הדיון בתביעה לבית משפט השלום בחיפה וזאת בשל חוסר סמכות מקומית.

3.לאחר מתן פסק הדין הגישו המבקשים בקשה זו במסגרתה טענו, כי אומנם הם לא הגישו בקשת רשות להתגונן, אולם לתומם סברו כי הואיל ובפני בית המשפט עומדות שתי הבקשות שבהן טרם ניתנו החלטות, אזי אין הם מחויבים להגיש בקשת רשות להגן. המבקשים המשיכו וטענו לקיומם של סיכויי הגנה טובים כפי שפורט בהרחבה בבקשתם.

4.בתגובתם טענו המשיבים כי אין בהגשת שתי הבקשות הנ"ל כדי לפטור את המבקשים מהגשת בקשת רשות להתגונן. מה גם, הם אף לא טרחו להגיש בקשה להארכת מועד.

לגבי סיכויי ההגנה, המשיבים טענו, בין היתר, כי, למעט טענת ההתיישנות, המבקשים לא התכחשו לטענת החוב אשר נטען כלפיהם וכי על אף שעברו 7 שנים מאז ביצוע הניכויים במקור, הם לא נדרשו ע"י שלטונות המס להעביר כספים ולא העבירו למשיבים את יתרת התשלום בגין דמי השכירות.

דיון

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה, תוך חיוב המבקשים בהוצאות המשיבים בגין ההוצאות והטרחה המיותרים שנגרמו להם.

6.אקדים ואציין, כי אומנם בפני בית המשפט עומדות שתי בקשות שטרם ניתנו בהן החלטות, אולם אין בכך כדי לפטור את המבקשים מהגשת בקשת רשות להתגונן או הגשת בקשה להארכת מועד הגשת בקשה כאמור. המבקשים מודעים ויודעים אודות ההליך המשפטי שנפתח נגדם ואף הגישו בקשה ותגובות בעניין והעלו טענות משפטיות לגופן של כלל הטענות שנטענו, כך שעניין ייצוג או אי ייצוג עורך דין כזה או אחר חסר כל נפקות ולמעשה לא הייתה כל מניעה להגיש בקשת רשות להתגונן או בקשה לקבלת ארכה לשם כך.

הוא הדין גם לגבי הבקשה להעברת הדיון בתביעה.

7.עם זאת ועל אף מחדלם של המבקשים, סבורני כי יש מקום לקבל את הבקשה. השיקול העיקרי שעל בית המשפט לשקול אותו בדונו בבקשה כאמור הוא אם יש בידי המבקשים להראות טענות הגנה לגופה של התביעה.

8.בענייננו, המבקשים התייחסו בבקשתם לביטול פסק הדין לסיכויי ההגנה וטענו בין היתר כי המשיבה 2 (התובעת 2) שחתמה על חלק מהסכמי השכירות, נמחקה מרשם החברות כשלצורך כך הם אף צירפו תמצית רישום מרשם החברות. עוד נטען כי ככל שעילת התביעה מבוססת על הסכמי שכירות שנחתמו עם המשיבה 1 (התובעת 1) בשנים 1995-1998, מדובר בעילת תביעה שהתיישנה ודינה להידחות.

9.מבלי לקבוע מסמרות בסוגיות הנ"ל ועל אף ששני הצדדים לא התייחסו כלל וכלל לעילת התביעה בכל הנוגע לסעד של פינוי וסילוק יד, ניתן לטעמי, להסתפק בשני טיעוני ההגנה הנ"ל ולקבוע כי מדובר בטענות הגנה הראויות לבירור לגופן, וזאת אף אם נראה בהתנהלות המבקשים לעניין אי הגשת בקשת רשות להתגונן כהתנהלות לקויה.

מכל מקום, אינני סבורה כי התנהגות המבקשים מגיעה לכדי זלזול בהליכי המשפט במידה המצדיקה, מטעם זה בלבד, לדחות את הבקשה ולא לקיים בירור ענייני לגוף המחלוקת, אלא יש לתת לכך ביטוי בפסיקת הוצאות.

סיכום